סיכום חג הקיבוץ 78 עם נסיעה ברכבת למחנה המעפילים בעתלית
לאחר דחייה של יותר מחודש ימים עקב מזג האוויר הגשום במועד המקורי, כ-מאה איש מקרב חברי ובני מסילות, כולל ילדים, נערים, הורים וסבים יצאו ביום ה’, 2.2.2017, לנסיעה ברכבת העמק למחנה המעפילים בעתלית. נוכחותה של הקבוצה הגדולה והמגוונת הורגשה היטב ברציף של תחנת הרכבת בבית שאן, ועם תחילת הנסיעה החלה גם החגיגה: בנות מסילות בהרכב מצומצם הנעימו את זמנם של הנוכחים עם שירה בציבור בניצוחו של חיים אסנר, ונציגות הנוער שלנו בניצוחה של ירדן פריש, פינקו את כולם עם סנדוויצ’ים עסיסיים, בקבוקי מים, בהמון חן וחיוכים
בדרך אפשר היה ליהנות מנוף העמק במיטבו: שדות ירוקים ומטעי שקדיות שאוטוטו יפרחו. עם ההתקדמות לקראת העיר חיפה היה אפשר להתפעל מעבודות התשתית רחבות ההיקף המתבצעות באזור ומכמות הרכבים התקועים בפקקים. האחרונים הזכירו לנו עד כמה רכבת העמק שיפרה את איכות החיים של תושבי העמק. אחרי היציאה מחיפה נצפו דרך החלונות נופיהם הקסומים של הים ושל בריכות הדגים שלבשו זהב לקראת השקיעה, ואפשר היה לראות במרחק מספר פלמינגו פוסעים באלגנטיות בתוך המים הרדודים ותרים אחרי מזון בעזרת מקורם בעל הצורה הכו אופיינית
בתחנת הרכבת של עתלית המתינו לנו שני אוטובוסים שהובילנו ליעד: מחנה המעפילים. בהגעה למחנה אפשר היה לחוש מיד את האווירה של פעם: צריפים מעץ פזורים על פני השטח, גדרות תיל תוחמות חצרות ושבילים. חולקנו בזריזות למספר קבוצות: ילדים מעל גיל 6 יחד עם מלווים, בני נוער וצעירים נסעו אל חוף הים, למשחק “מעפילים ובריטים”. הקטנטנים והוריהם הופנו לצריף בו אורגן עבורם ג’ימבורי, והבוגרים חולקו לשתי קבוצות ויצאו לסיור מודרך במחנה
למדריך של הקבוצה אליה השתייכתי קראו איתי, והוא הוביל אותנו לאורך שביל החוצה את המחנה ועובר דרך שטח שבזמן הבריטים היה בנוי צריפים, כשגדרות תיל הפרידו בין נשים וגברים. ההפרדה הזו יחד עם אפיונים נוספים שבמקום, כגון גדרות התיל, מגדלי השמירה, צריף החיטוי אליו הובלו המעפילים בעת קליטתם במחנה, עוררו אצל רובם אסוציאציות מצמררות. ישובים על ספסלים וחשופים לרוחות ולקור עז, קיבלנו הסברים על ההיסטוריה של המחנה, ונכנסנו לסיור בתוך אוניה (מחוממת) שבתוכה שוחזרו התנאים של אניות המעפילים ההיסטוריות בדרך מוחשית. הצטופפנו על ספסלים מעץ ממורקים וצפינו בסרטונים על היסטורית המעפילים, החל מהפלגתם מנמלי אירופה עד להגעתם אל חופי ישראל, על התלאות שעברו בדרך, הצפיפות הנוראית, תנאי הסניטציה הירודים, המחסור באוכל ותרופות, הקשיים בירידה אל חוף, דחייתם וכליאתם על ידי הבריטים, השפלות וכאב של אנשים נואשים שכל תקוותם הייתה להגיע לחוף מבטחים ולהתחיל בחיים חדשים בארץ ישראל. המשכנו את הסיור עם ביקור במספר צריפים, המצוידים בפרטי רהוט ואביזרים מקוריים. נכנסו אל צריף החיטוי בו שוררת עד היום אווירה קודרת, והנו הצריף המקורי היחידי מתקופת המחנה הבריטי. באותו צריף נמצאים גם שרידים של מקווה, כי אחרי קום המדינה המחנה שימש לקליטת עולים ממדינות צפון אפריקה. למרות שהיה מדובר במחנה כליאה, המדריך ציין שמצב רוחם של האסירים היה רחוק מלהיות קודר: עצם העובדה שרגליהם דרכו על אדמת ישראל הפיחה בהם תקווה גדולה לעתיד. כ”כ איתי סיפר שאלפי תינוקות באו לעולם בעקבות קשרים שנרקמו בין המעפילים, עובדה הממחישה את תאבת חיים והדחף העז להמשכיות אחרי זוועות המלחמה. בהמשך ביקרנו בצריף בו ניתן לעיין במאגר מידע ממוחשב של כל המעפילים שפריטיהם וסיפורם האישי נאספים בהתמדה, ועל פי בקשתנו הועלו תמונות ופרטים של המעפילים שלנו. בצריף נוסף צפינו בסרט קצר על שחרור המעפילים מהמחנה על ידי הפלמ”ח, בפעולה נועזת בפיקודו של יצחק רבין ז”ל
בכך הסתיים החלק ההיסטורי, התכנסו בתוך צריף לטכס החג שכלל שירה של בנות מסילות, רחל נווה עוז, עירית וסר, צילה גביש, דבורל’ה נויברט, חמוטל גפן ואימי מס, והופעות סולו של דובי קינסטליך וליבי ווליך. נורית מתן בירכה את הנוכחים ואת צוות החג ובראשו אסתר פריש. אחרי ארוחת ערב דשנה הגיע הזמן לתפוס את הרכבת האחרונה לבית שאן, וכולם חזרו הביתה מרוצים מהחוויה המעשירה והמיוחדת
ולסיכום כמה שורות מתוך ראיון קצר שערכתי עם אסתר פריש, מארגנת החג. אסתר סיפרה לי שהרעיון לציין את חג הקיבוץ התפתח בהדרגה: היא לקחה על עצמה את ארגון החג בקיץ האחרון, לפני שרכבת העמק חידשה את פעילותה, והרעיון המקורי היה למקד את החגיגות בנסיעה ברכבת. מאותה הנקודה הדברים התחילו להתגלגל: נבדקו אופציות שונות לשלב את הנסיעה ברכבת עם נקודות היסטוריות לאורך מסלולה. ולבסוף צץ הרעיון לקשור את חג הקיבוץ לנושא ההעפלה, ולהעלות את סיפוריהם של חברי מסילות שהגיעו לארץ בתור מעפילים
אסתר הביעה סיפוק מהארגון והביצוע של החג ומציינת שללא תמיכתה של נורית מתן לאורך כל הדרך התוכנית לא הייתה מתגשמת. מדובר בחג מורכב מבחינת לוגיסטיקה שהצריך תאום בין גורמים רבים, כל אלה שהגיעו והשתתפו בחגיגה הביעו שביעות רצון וחזרו הביתה עם הרבה חוויות ורשמים. הדבר היחיד שהעיב על ההרגשה החיובית הנו ביטול ההשתתפות ברגע האחרון של נרשמים לא מעטים, אך למרות הכל ניתן לסכם את חג הקיבוץ 78 כאירוע חד-פעמי, מקורי ובלתי-נשכח. תודה רבה לאסתר פריש, נורית מתן, יעלה פריש סעדון וחברים ובני נוער רבים וטובים שעמלו רבות תרמו להצלחתו
כתבה: סוזאנה קוג’מן
לכל הסיכום שכתבה סוזאנה, ברצוני להוסיף ולהודות למספר אנשים שעזרו בהצלחת האירוע: ראשית אני מודה לכל הצלמים שעזרו לנו לתעד את האירוע- ראשונה סוזאנה קוג’מן, יורם שלו, הנק נוה-עוז, גיורא מרמורי ואדו מסניק. לירדן פריש ובנות הנעורים- מיקה קויק, מאיה מסניק, אופק אלימלך, ירדן גורדון, ליבי ווליך. עומרי פריש, יעלה פריש סעדון, ירדן פריש, רותי עזרא, דפנה קויק, גילי פרידמן. חבורת הזמר בניצוחו ובנגינתו של חיים אסנר, דובי קינסטליך. לכולם תודה גדולה וחמה. את מהלך האירוע תיעדנו בצילום וידיאו ותמונות, במהלך החודשים הקרובים אנו נערוך את החומר לידי סרט, כשיהיה מוכן נקרין אותו לציבור.
